<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ג</h1>
<h2>דף יח.</h2>
שאילת הר' ר' ברוך ממגנצ' לרבי' ר' דוד ממינצנבורך. על יתומה שגידל בתוך ביתו, והיתה ענייה ביותר ושלחה לקרוביה והחזיקו בידה, ונתנו לה נדוניא כנגד ו' דקו', והשיאה ולאחר הנישואין היתה חולה, וגם קודם הנישואין, אך אחר הנישואין היתה מתנונה והולכת, ואמר החתן מקח טעות. ויצאה מביתו והביאוה לקרוביה ומתה, וחיים לכל ישראל הניחה. ועתה תובעת אחותה הנדונייא, כי כך תקנו הקהלות, כי אם יעשו איש ואשה נישואי' ואחד מהם ימות, יחזיר חצי הנדונייא. והשיב החתן, כי לא תיקנו הקהל, כי אם כאשר יתן הנדונייא האב והוא קיים, אבל כי האי גוונא לא. והשיב רבי' דוד, מאחר שאמר עניין מקח טעות, אין לו לירש כתובתה, דלעניין ממון הודאת פיו כעדים, כההיא דאמ' בפ' מי שמת [ב"ב קמ"ו ע"ב], גביה ההיא דהוה ליה אשה תותרנית, דנכנס אחריה לבודקה, בדיני סבלונות דאמ' חכמי', הואיל ואינו נכנס אחריה אלא לבודקה, אינו יורשה אם מתה, ומפרש רשב"מ, הואיל ומתה קודם שתתפייס עמו אינו זוכה בירושתה, ופסק, מהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה, כדאמ' בגיטין [י"ח ע"א], כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין אוכל פירות ע"כ לש'. ואפי' לא טען טענת מקח טעות, כי אם גרשה מביתו, כי נמאסה עליו, אין לו לירש דכי האי גוונא אמר' כיון שנתן עיניו לגרשה וכו', ובכמה דוכתא מוכח דירושת הבעל דרבנן. ובפ' מי שמת [שם], גביה סבלונות ומוהר, משוינן חילוק בין הדר ביה איהו ובין הדרא בה איהי. ומ"מ חצי הנדונייא חייב להחזיר בתקנת קהילות. ואשר מחלקים בין אב לבתו ובין שאר משיאים קרובות, ידוע הוא שלא פירשו בפיר' לחלק ביניהם, וחרמים שלנו (כחרמים) [כשבועות] ונדרים, ואמר' בנדרים [י"ח ע"ב], סתם נדרים להחמיר ופירוש' להקל כיצד וכו', אף בחרמים שלנו סתמן להחמיר, כי חרמים שלנו כשבועות. והר"ר יהודה בר שניאור הגיד לי, כי הקהלות סמכו על השנוי בת"כ [בחוקותי פ"ה ה"ג], תם לריק כחכם זה המשיא בתו ונתן לה ממון והכניסתו לבעלה ולאחר שניסית מתה, איבד בתו וממונו, וכדי שלא לעמוד באותה קללה שקדו לתקן כזה. דוד בר קלונימוס.
